זה לא מובן מאליו, וככל שאני מצליח לדחוס יותר פעילויות ללו”ז היומי העמוס ממילא, ככה אני יותר מרוצה מהמצב. עד לפני כמה שנים, למרות שהעסק שלי כבר תפקד די טוב והייתי מרוצה ממנו, רוב מה שקשור לרכיבה היה עדיין בגדר לא רציני מידי, למרות שזה העסיק אותי ב-90% מהזמן. ואז התחילו להגיע רוכבים מחו”ל.

כבר יצא לנו לראות כאן רוכבים ברמה, כמה בודדים שאיכשהו הזדמנו לארץ ובאו לרכב איתנו. אבל הכל השתנה בחורף 2008, הפעם הראשונה שרוכבים ממש טובים באו מחו”ל במיוחד כדי לרכב בישראל. מאז כבר עברנו הרבה, ואפשר לומר שדי התרגלנו כבר לארח פרו’ס מהרמה הגבוהה ביותר. יש כבר כמעט נוהל הכולל ארגון מקום לישון, סיבובי ספוטים בעיר, צילומים של וידאוקליפים וסטילס, אולי איזה רודטריפ קטן ויאללה ביי.

אבל הפעם זה היה שונה.
כמו תחילתה של הוליווד ועת המצאת ה”כוכבים”, אפשר בודאות לומר שעידן ענקי הביאמאקס התחיל יחד עם ה-X-Games הראשונים ב-’95. עד אז תחרויות היו בעיקר מחתרתיות או מקומיות, וזאת הייתה כניסתה של המסחריות לענף – לטוב ולרע. בהתחלה עוד ניסו ליחצן את הרוכבים הותיקים כדי שיהיה לשדרנים על מהה לדבר, אבל מהר מאוד נוצרה סצנה חדשה שלמה של אנשים שמנצחים בתחרויות ולוקחים פרסים כספיים גדולים, ואשכרה חיים מהרכיבה באופן מקצועי. שידורים חיים של העולם החדש והמופלא הזה הפכו לנושא שיחה עיקרי, ולמרות שזאת כבר לא הייתה ממש ילדות, האנשים האלה היו לגיבורים שלנו. גם כי לא ראינו בוורליי הילס…
זאת התקופה ש- Ryan Nyquist נכנס למודעות, ואחרי שהתרגלנו לראות אותו בטלויזיה – פתאום הוא כאן!
בסופ”ש האחרון התקיימה תערוכת האופניים השנתית, ובאופן חריג מאוד הביאמאקס קיבל את הייצוג הכי טוב שקיים בעולם – רוכבים מהשורה הראשונה באו להופיע, ומעבר לרכיבה עצמה שהיא שונה מכל מה שהכרנו, יש את הנייקוויסט הזה… כמה פעמים בחיים יוצא לפגוש בנאדם שהוא אגדה?

שניים משלושת הרוכבים באו לפגוש אותי בחנות. Ryan Nyquist מימין, Colin Mackay משמאל.

העובדה ששנינו בערך באותו הגיל, כמעט באותו מצב משפחתי, וכמובן עדיין נהנים מרכיבת הביאמאקס הקלה בהרבה על העניין. בנוסף, Ryan התגלה כאיש מאוד נחמד, וסיבוב קטן בעיר היה בדיוק מה שהוא קיווה לעשות.
שבוע בערך לפני שהוא והשניים האחרים היו אמורים לבוא לפה כתבתי לו הודעה בפייסבוק, ואז כשהם הגיעו הם פשוט באו יום אחד לחנות כדי להיפגש, ולקחתי אותם לכמה מקומות. הפעם לא הייתי צריך לדאוג לטיול הקבוע של ים-המלח והעיר העתיקה (כמעט את כולם לקחנו לשם, בכל זאת תיירים) כי הוא כבר היה שם יום קודם, אז נשאר רק לצאת לסיבוב עם האופניים – וזה משהו שממש נחמד לעשות באמצע היום כשמזג האויר טוב.
אפרופו ים המלח,  אשתי הזמינה לנו הרבה זמן לפני כן חופשה במלון. התברר שזה יצא בדיוק בימים של התערוכה, אך מה לעשות שזמן איכות עם המשפחה מנצח הכל, ומראש ידעתי שלא אהיה שם כדי לראות את הביצועים.

תיירי הביאמאקס..   Colin Mackay מימין, Allan Cooke במרכז, ו- Ryan Nyquist משמאל

יומיים לפני התערוכה Ryan שאל אותי אם יש רוכבים מקומיים שרוצים לרכב גם כן ולהופיע יחד איתם. האמת, הייתי צריך אולי מראש להציע למארגן התערוכה שישתף רוכבים מקומיים, אבל עם כל מיני התעסקויות אחרות פשוט לא חשבתי על זה. יום וחצי לפני פתיחת התערוכה, הזדמנות לילדים לרכב עם טובי הרוכבים בעולם… איך אני עושה שזה ייקרה? שניים שלושה טלפונים, ושחררתי הודעה בפייסבוק שכל מי שרוצה לרכב ולהופיע בתערוכה יכול, התנאי היחידי זה ביטוח רכיבה פרטי – שאין כמעט לאף אחד מהילדים. אמנם אני קורא להם הילדים שלי, אבל לא לכולם אני יכול לדאוג. אז לקחתי על עצמי לארגן לפחות לרוכב שאני מספנסר ביטוח, כדיי שיוכל להשתתף. ממש כמו שאבות מגשימים את השאיפות שלהם דרך הילדים, שלחתי את דניס לרכב ביחד עם אחד מרוכבי הביאמאקס הטובים ביותר אי פעם, דמות נערצת בכל העולם. בזמן שאני צפתי לי בים המלח, דניס רשם לעצמו חוויה בלתי נשכחת, משהו בסט של הלייף, של הפעם בחיים. אני יכול לומר בכל מקרה שנהניתי. גם פגשתי את הרוכבים, גם נסעתי לסופ”ש עם המשפחה, וגם דאגתי לנציג ישראלי שלנו שירכב בתערוכה. הרבה יותר טוב מאשר אם אני הייתי בא לרכב ורוב הסיכויים נפצע מכלום, ככה זכיתי גם להגשמה עצמית וגם נשארתי שלם.

מתחם הקפיצות בתערוכה

קישור לכתבה ששודרה בערוץ 10