כל ההתחלות קשות? הנה מדריך שיעזור לכם להיכנס לעניינים. המטרה אינה להשוות בין דגמים ולהכריע ביניהם, אלא להקנות מידע כללי לגבי מפרטי האופניים הקיימים בשוק, ושיקולים חשובים התורמים להחלטה ולבחירה הסופית.
למה אתה נוסע על אופניים של ילדים? זאת שאלה ששמעתי לא פעם. מה לעשות, אצלי גודל הגלגלים לא השתנה מאז גיל 12, ואחרי כמעט 20 שנה של רכיבה אני כבר יודע ש-"20 זה הגודל היחיד בשבילי. בלי מעצורים, בלי הילוכים ובלי מערכות, אופני ה BMX הם כמעט האנטיתזה לענף האופניים בישראל, ובאופן טבעי גם די מחתרתי.
אז זאת הכתבה הראשונה שלי? כי הכי קל זה להתלונן, רק צריך למצוא על מה. עדיף שזה יהיה על משהו חסר משמעות, כדי לא לעצבן אף אחד יותר מידי. אז הנה – אתם תלכו לרכוב, אני הולך לרכב! אני עוד זוכר שהפתיע אותי שלרכוב הפכה פתאום למילה הרשמית, אחרי שנים של רכיבה. זה קרה יחד עם הבום הגדול של ענף האופניים בארץ, פתאום אנשים התחילו לשים לב לזה. אבל איך זורקים שנים של הרגלים לפח, במיוחד שאני לא מסכים עם זה בכלל? פשוט ממשיכים כרגיל. הכי מעצבן זה כשאתה כותב למגזין גדול כלשהו, ואז מגלה שהקורקטיות ניצחה אותך ושינו את מה שאמרת.
אז אחד עם כתף פרוקה, השני עם ברך דפוקה, עוד אחד עם אצבע שבורה, ואני עף כף רגל סדוקה. כי כל אחד שמגיע לשלב בו לרכב זה חלק מהחיים, חלק מתחלואי העבר שבנו את ההווה ומכינים אותנו לעתיד, ובעצם לא תחביב או משהו לשעות הפנאי, כי אם אופי וצורת מחשבה; כל אחד כזה יקלוט בשלב מסוים שגוף האדם פשוט לא חזק מספיק בשביל כל השטויות האלה.
זה לא מובן מאליו, וככל שאני מצליח לדחוס יותר פעילויות ללו"ז היומי העמוס ממילא, ככה אני יותר מרוצה מהמצב. עד לפני כמה שנים, למרות שהעסק שלי כבר תפקד די טוב והייתי מרוצה ממנו, רוב מה שקשור לרכיבה היה עדיין בגדר לא רציני מידי, למרות שזה העסיק אותי ב-90% מהזמן. ואז התחילו להגיע רוכבים מחו"ל.
