עשרה ימים בספרד

אז מה, טסים לתחרות של ואנס במלאגה? כן, יאללה.
ככה בערך זה התחיל, ישבנו אצל אמיר בדירה. בביקור הראשון שלנו במלאגה לפני שנתיים וחצי כבר ידענו שנחזור, והנה הייתה לנו סיבה ממש טובה – לראות את הרוכבים הכי טובים בעולם רוכבים בפארק הכי טוב בעולם. נשמע כמו התחלה של תכנית, ובלי לשים לב בערך זה באמת קרה.
אני חושב שכמה שבועות לפני כן כבר שמענו שהסבב של ואנס יגיע לשם, אז ככה הרעיון התבשל בינתיים וכמובן שאיתמר ישר אמר כן – וככה בעצם ההחלטה התקבלה – טסים למלאגה!

וואוו, זה אשכרה קורה! כמה פעמים תפסנו את עצמנו מנסים לעכל את הרעיון של מה שעומד להיות. לא כל יום טסים לחו”ל, ובתכלס לא ממש יצא לאף אחד מאיתנו לראות תחרות ביאמאקס ברמה כזאת. הזדמנות של הפעם בחיים, וזאת הסיבה אולי שהצענו לאוסקר להצטרף, רגע לפני שהוא מתחתן. מסיבת רווקים נקרא לזה. ומה עם במבה? בסדר אין כסף אבל ממתי זה מפריע? נכנס בליין. חמישה שבועות לפני, אני עם פאנקו בדירטים. מדברים, אני אומר לו בוא יש מקום בדירה. לא היה קשה לשכנע אותו להצטרף, הוא רק היה צריך להסתדר עם העבודה והלימודים. וככה הגענו לשישה, משלחת אמיתית של טובי הרוכבים לשעבר שעדיין יש להם אופניים ונוסעים מידי פעם, או בקיצור OG’s.

התכנית הייתה פשוטה. התחרות היא בסופ”ש שישבת ראשון. אז מגיעים למלאגה ביום חמישי, נוסעים לפונחריולה בשישי, אחרי התחרות תהיה לנו אולי הזדמנות לרכב בפארק ביום שני, טסים לברצלונה בשלישי, רוכבים כמה ימים וחוזרים בראשון. עשרה ימים ברוטו, שמונה וחצי בערך נטו – עבר לי מהר עוד לפני שיצאנו אבל מה לעשות שהחיים ממשיכים גם כשאנחנו בחופש?

 

אין מספיק מילים כדי לתאר את ההתרגשות ומצב הרוח המעולה שהיינו בו אחרי הלילה הראשון במלאגה. פשוט לא נורמאלי, וכבר שמחנו שזה היה טיול ממש טוב ואנחנו אפילו לא 24 שעות בספרד! טוב, ידענו שהפארק מפוצץ וכולם מתחממים לתחרות, זמן מצוין אם כך ללכת לרכב בפונחריולה, עיר קטנה במרחק חצי שעה נסיעה ממלאגה עם פארק שמאוד אהבנו בביקור הקודם שלנו שם אחרי שהגענו אליו במקרה, אמרנו חייבים לחזור אז הנה חזרנו. סשן טוב, ארוחה טובה, קפצנו רגע להגיד שלום בחנות המקומית ואז ישר לים לעשות טבילה, ככה זה כשיש אור עד עשר בלילה. בסוף היום היינו גמורים ומרוצים, וכשחזרנו לדירה התעדכנו באינסטגרם וכל זה לבדוק מה הלך בפארק של רובן.

 

ביום שבת המשתתפים עדיין התאמנו והתכוננו לתחרות, ואנחנו באנו לפארק לראות מה הולך, ככה ברגוע. איזה קטע זה להיות שם, חבורת רוכבים מישראל מסתובבים בתחרות עולמית של ואנס, פוגשים חברים מכל העולם, שותים בירה ומעבירים את אחר הצהריים בזמן שאנשים מרחפים מעלינו כאילו זה סתם עוד יום. מה אני אגיד? אנחנו ממש טובים בלהתרגל לחופש ולחיים הטובים.

 

את יום התחרות התחלנו כמו שאנחנו יודעים, קודם כל הולכים לים. אפילו רכבנו קצת והספקנו לאכול ארוחה טובה במסעדת דגים על החוף לפני שעלינו לפארק.

הגמר – אין מילים, היה פשוט חוויה שלא נשכח לעולם.

הנה הגיע היום האחרון במלאגה. אחרי שבתחרות היו בסביבות 3,500 איש, לא ידענו אם בכלל נוכל לרכב אבל היינו חייבים לנסות. קמנו מוקדם כדי להגיע כשהפארק נפתח בשעה 10:00, והופתענו לגלות שהמקום ממש ריק ואנחנו כמעט לבד! איזה יופי, ואחרי ארבע שעות שעברו ממש מהר, כולנו היינו גמורים מהרכיבה ומהשמש ומוכנים לסגור את הבאסטה של מלאגה. בדרך החוצה עוד הספקנו לנסוע ברמפת ורט הענקית שם שזה קצת מפחיד אבל לא קשה מידי, וגם בדקנו קצת את המיני מעץ.
זה היה הלילה אחרון בעיר, ועכשיו שנגמר האירוע דיברתי עם רובן ואמרנו שאפשר להיפגש יותר מאוחר, מה שהפך לאחד הערבים היותר מיוחדים בחיים שלנו. לא בכל יום יוצא לך לשבת בבית קפה עם שלושה אנשים שהשפיעו כל כך הרבה על התחום שלנו. מה שעוד הבנתי באותו לילה, זה כמה אנחנו חלק ממשפחה עולמית קטנה של רוכבי ביאמאקס, משפחה קצת מוזרה אבל כשאתה חלק ממשהו אתה מבין דברים בצורה מסוימת, שכל מה שנותר לך הוא להעריך את הרגע שאתה נמצא בו ולהרגיש טוב עם זה. כן.

 

לברצלונה הגענו אחה”צ, ועד שהתמקמנו בדירה והכול כבר היינו די עייפים. הלכנו לסיבוב בשכונה ולאכול משהו, כשחזרנו לדירה הרכבנו את האופניים וסגרנו את היום מוקדם כדי שנוכל לרכב למחרת. כל מה שבמבה רצה מהטיול זה לעבור מעל הדלת הזאת בקיר הגדול. מסתבר שהקיר היה ממש על הדרך למרכז העיר, אז רכבנו שם משהו כמו שעתיים ואחרי שבמבה עשה את זה הוא נרגע,  והמשכנו לטייל ולהסתובב בעיר עם הכי הרבה ספוטים בעולם.

 

את היום הבא תכננו להתחיל מלמעלה, ולרדת למרכז העיר בהמשך. אחרי אחלה סשן בסקייטפארק התחיל קצת גשם אז חיכינו בתחנת דלק שהוא ייגמר, בינתיים אכלנו ושתינו קצת. המשכנו להסתובב והגענו לגן עם בנקים ענקיים. מכירים את הרגע הזה שלא חושבים ועושים טעות רצינית? אז אמיר לא חשב שהמים לא התייבשו, וקפץ לתוך איזה בנק ככה על הדרך. אחרי הרבה שנים בתחום, יש רגעים שיודעים בדיוק מה הולך לקרות בהמשך היום. בית חולים, כוסאמק. לשמחתנו העניין נגמר בשלושה תפרים ושעה וחצי בלבד.
מהקפיטריה של בית החולים ראינו איזה גבעה באופק, והיה ברור שיש שם נוף על כל ברצלונה. מה עושים? עולים למעלה! לקח קצת זמן והגענו כמעט עד למעלה, לא ממש אבל מצאנו ספסל נחמד לשבת לנוח שם. אחרי שעה ככה החלטנו שהגיע הזמן לרדת, מה שלא ידענו זה כמה הירידה ענקית! איך שהדברים יכולים להשתנות במהירות.. מהבעסה של הבית חולים השתגרנו לכיף הכי גדול של הטיול כולו, ואולי של החיים. אחרי ירידה תלולה קצרה ממעלה הרחוב, המשכנו עם הכביש ובלי לשים לב מצאנו את עצמנו בירידה מהירה ומטורפת של עשר דקות! רמזורים, מכוניות, אנשים.. לא יכולנו לעצור גם אם רצינו. ועל זה נאמר, איך שגלגל מסתובב. כשהכביש נרגע קצת המשכנו עם הכביש בירידה מתונה למשך עוד עשרים דקות כמעט, עד שהגענו לזין הזה של ברצלונה ויכולנו להתחיל לחשוב על האוכל.

 

יומיים לסוף הטיול, מתחילים להיות קצת עייפים. אוסקר, במבה ופאנקו נסעו ללה פומה – פארק ענק כחצי שעה נסיעה מברצלונה. איתמר, אמיר ואני ניצלנו את היום לעשות את התיירות, הלכנו להסתובב בעיר ולראות קצת את המקום. הרובע הגותי ממש נחמד בשישי אחה”צ, שזה גם זמן טוב לקנות מתנות למשפחה רגע לפני שחוזרים הביתה. עשינו עצירה בפלאזה של הפראלל, רכבנו קצת בעוד כמה מקומות ממש בקטנה, אכלנו נקניקיה וראינו את שער הניצחון. הייתה לנו איזו תכנית להגיע לאזור של פאבים שם, אבל אחרי שאמיר שכח את התיק באחת התחנות של הרכבת התחתית, העברנו יותר משעתיים מתחת לאדמה, עד שבסוף אספנו את התיק מהשומרים כבר לא היה לנו כוח והיה מאוחר אז חזרנו לדירה.
ביום האחרון כולם כבר היו מפורקים, אבל ממש רציתי לרכב בספוט הזה של הקוורטר עם הקיר ברזל. המקום היה רחוק אבל אוסקר ואיתמר נתנו מוטיבציה והחלטנו שננסה להגיע לשם, איזה מזל! היה ממש כיף, ואחרי יום ארוך נפגשנו בעיר כולם כדי לסיים את הטיול בסטייק טוב, וגם את זה צריך  להפוך למסורת.

 

סוף דבר, הטיול עלה לי משהו כמו 4,200 שקל כולל הכול, לא נורא בכלל וללא ספק שווה את הכסף. מסתבר שטיולים כאלה אפשריים גם לחבורת גריאטרים בני 28-37, ואחרי שפידלנו אולי יותר ממאה ק”מ בשבוע של רכיבה, אפשר לומר שעמדנו במשימה בהצלחה. כל הכבוד לנו!
נשאר רק לעודד את כל מי שקורא את זה, אני מקווה שתשימו לעצמכם מטרות ותגיעו לדברים שלא האמנתם. יש עולם שלם שמחכה לכם שם, וזו ללא ספק אחת הדרכים היותר טובות לחוות אותו.