אז זאת הכתבה הראשונה שלי? כי הכי קל זה להתלונן, רק צריך למצוא על מה. עדיף שזה יהיה על משהו חסר משמעות, כדי לא לעצבן אף אחד יותר מידי. אז הנה – אתם תלכו לרכוב, אני הולך לרכב! אני עוד זוכר שהפתיע אותי שלרכוב הפכה פתאום למילה הרשמית, אחרי שנים של רכיבה. זה קרה יחד עם הבום הגדול של ענף האופניים בארץ, פתאום אנשים התחילו לשים לב לזה. אבל איך זורקים שנים של הרגלים לפח, במיוחד שאני לא מסכים עם זה בכלל? פשוט ממשיכים כרגיל. הכי מעצבן זה כשאתה כותב למגזין גדול כלשהו, ואז מגלה שהקורקטיות ניצחה אותך ושינו את מה שאמרת.
מתוך אתר האקדמיה:
“האקדמיה לא דנה בצורת שם הפועל של רָכַב – לִרְכַּב או לִרְכֹּב, ועל כן אפשר להמליץ על הצורה הנכונה על פי המצוי במקורות”.
ולחזק את הטענה שאני תמיד צודק, “יוצא אחד מכלל זה הוא שם הפועל לשכב“.
הבנתם? זאת המלצה. אבל בישראל מה לעשות כולם צודקים, וכולם אוהבים לתקן אותך. אין כמו להוכיח למישהו שהוא טועה, ואחרי זה גם להגיד “אני לא אחד שאומר אמרתי לך, אבל אמרתי לך”. דרך אחת כמו שאמרתי להתמודדות עם הבעיה היא להמשיך כרגיל, לא להתייחס. אתה יכול גם לענות בשאלה לכל שאלה ששואלים אותך, ובכך לשנות את נושא השיחה. זאת שיטה מצוינת במיוחד להתמודד עם שאלות מפגרות. יש משהו נהדר בהחלטה להמשיך בשלך – זה לא מחייב. למשל כמו התייחסות לאופניים כאל זכר או נקבה. כן, אני מתקן אחרים כשהם אומרים שיש להם אופניים חדשות, מפני שברור שהם חדשים. לעומת זאת, שאיזה תינוק מדבר על החלקים החדשים שהוא החליף, אני אומר שזה לא רע, אבל האופניים שלי יותר טובות. אפשרות ב’ להתמודד עם המצב היא להתחיל נישה חדשה, כת של רוכבים שהולכים לרכב. בואו ניקח חבורה של ילדים שלא יודעים כלום וגם לא מעניין אותם, נלמד אותם את מה שאנחנו חושבים שנכון, נטמיע עוד כמה מושגים שנויים במחלוקת, והופ – תיק תק תוך עשר שנים זה כבר לא יהיה נושא לדיון. ברור שעד אז יהיה משהו אחר להתלונן עליו, אבל זה כבר לכתבה אחרת..
אפשר לדבר גם על מה שלא מעניין אותי באופניים. עצה טובה לחיים – כששואלים אותך מה אתה רוצה, יותר חשוב להגיד מה אתה לא רוצה. כי כמו להתלונן – זה הכי קל, ובמקרים רבים גם חשוב. למשל, לא מעניינים אותי סרטים של אופניים. ברור, זה נחמד לראות מידי פעם ובמיוחד אם המוזיקה טובה, אבל להפוך את זה למשהו עיקרי בחיים? בונא ראית את הסרטון החדש של לא יודע מי? לא, וגם לא אכפת לי מזה. אבל גם מחדשות לא אכפת לי, ולמרות זאת אני רואה כמעט כל יום. יש משהו טוב בסרטים שמביאים לך מוזה לרכב (!), וגם לראות וידאו איכותי עם רכיבה מטורפת גורם לך לחשוב קצת, אבל בעידן האינטרנט רוב השאר נופל בקטגוריה של לא מעניין. משהו כמו הנה ראיתי. אני קצת מצטער שלא היה לי מושג לפני עשר שנים ככה, ולא ראיתי סרטים בכלל. אז כל סרט שיצא היה עניין גדול, לא כמו היום שכל כמה שעות יוצא משהו. אולי הייתי מנסה דברים חדשים לפני שהגוף התחיל להתפרק לי בקלות מידי. הרבה דברים באופניים לא מעניינים אותי, אבל אני יודע שבזכות זה אני עדיין רוכב. כי אפשר להתעסק כל הזמן באותו הדבר, ואם הרכיבה עצמה היא כל מה שהרכיבה הייתה, בטוח שכבר מזמן הייתי פורש. לא שלא פרשתי כבר, אבל אני אוהב לחשוב שאני רוכב הרבה יחסית לאחד שפרש, כי גם זה הופך את המצב ללא מחייב. לא צריך להוכיח כלום – ברגע שיצאתי מהבית ופידלתי קצת, כבר עשיתי את שלי. זה מה שכיף, וזה מה שמעניין אותי באופניים – ליהנות. אני לא יודע תרגילים, וגם את מה שאני כן יודע לעשות אני לא עושה טוב כל כך. אבל להסתובב עם החברים בעיר באמצע הלילה, למצוא ספוטים חדשים, לחזור לישנים ולצלם איזה קליפ טוב מידי פעם – זה מה שהרכיבה בשבילי, זה מה שמעניין אותי באופניים.
